מן הסירה הראשונה בשחר עד התריס האחרון בערב: יום סביב גשר העץ של ריאלטו, כשהמים, המסחר והאמונה חולקים את אותו מעבר.
9 דק׳ ונציה · סביב 1496
סירות צרות חותרות אל העיקול של התעלה הגדולה, סבלים פורקים מטען, ועל הגשר הישן של ריאלטו נפתחות החנויות. בחלונות שמעל המים תלויה כביסה. אנחנו בוונציה של סוף המאה החמש־עשרה, בעיר שבה הרחוב החשוב ביותר עשוי מים. בציור של ויטורה קרפצ׳ו מתרחש נס דתי קטן בקומה העליונה, אבל רוב הבד עסוק דווקא בעיר שמתחתיו: מעבורות, מרפסות, ארמונות, גשר עץ, בעלי מלאכה ועוברי אורח.
הסרט יעבור שעה אחר שעה. בבוקר מגיעים אנשים וסחורות אל ריאלטו; בצהריים הצפיפות מאלצת סירות, הולכי רגל ובעלי חנויות לתאם תנועה בלי רמזור ובלי כביש. אחר הצהריים נעקוב אחרי אחוות סן ג׳ובאני אוונגליסטה, שהזמינה סדרת ציורים על שריד הצלב שבבעלותה. בתהלוכה של ג׳נטילה בליני, ובנס נוסף שצייר ג׳ובאני מנסואטי, נראה כיצד הדת נכנסה אל הכיכרות והרחובות במקום להישאר מאחורי דלת הכנסייה.
מפת ונציה העצומה שהדפיס יאקופו דה ברברי בשנת 1500 תרים אותנו מעל הגגות ותראה את המערכת כולה: איים, תעלות, נמלים וגשרים. אחר כך נחזור אל קרפצ׳ו, אל הכביסה ואל המשוטים. ריאלטו יתגלה לא כאתר אחד מפורסם, אלא כצומת שבו כסף, מים, אמונה ועבודת יד נאלצו להסתדר זה עם זה בכל שעה מחדש. כך נראית עיר שמחזיקה את עצמה לא באמצעות רחוב ראשי אחד, אלא באמצעות אלפי חציות קטנות.
