ב־1568 הפליגו ספרדים אל איי האוקיינוס השקט בחיפוש אחר זהב מקראי. הם מצאו כפרים וגינות מושקות; השם שהעניקו לאיים נשאר, גם כשהזהב לא נמצא.
9 דק׳ איי שלמה, האוקיינוס השקט · 1567–1589, מבט עד היום
במורדות גוודלקנל, במאי 1568, עיבדו תושבי הכפרים חלקות ליד ערוצים שבהם זרמו מים. סביב הבתים צמחו דקלים ובננות, ובשדות גדלו טארו, יאם וגידולי שורש אחרים. אנשי משלחת ספרדית שהלכו מן החוף לפנים האי תיארו כפרים רבים על הגבעות וחלקות ערוכות להשקיה. מבעד ליומניהם נחשף חבל ארץ שאנשים כבר השקיעו בו עבודה מצטברת וגידלו מזון למשפחותיהם.
הספרדים באו כשבראשם אוצר אחר: תקווה למצוא את מקורות הזהב של שלמה המלך. נמצאו כמויות מוגבלות של זהב סחף, והציפייה הגדולה נשארה ברובה בלתי ממומשת. השם שנקשר למסע התפשט בכל זאת. במפת האוקיינוס השקט שפרסם אברהם אורטליוס ב־1589 כבר מופיעים איי שלמה סמוך לגינאה החדשה. שם שנולד מתוך ציפייה אירופית החל לייצג קבוצה של קהילות בעלות מקומות, קשרים ודרכי חיים משלהן.
המשא ומתן החשוב בחוף נגע לאוכל. בתחילת המסע החליפו תושבי האיים מזון ומים תמורת מתנות, וגם קשרו קשרים אישיים עם האורחים. אולם רצונם של עשרות זרים לקבל אספקה מתמשכת העמיס על המפגש. בגוודלקנל סירבו כפריים בחלק מן המקרים לסחור במזון, והספרדים עברו ללקיחתו בכוח. מאחורי שם האוצר נשאר סיפורם של מי שגידלו את הארוחה: להם היו שדות, מלאי והחלטות על מה לתת, למי ובאיזו תמורה.
